<h1>או"ז הלכ' אבלות סימן תי"ט</h1>
<h2>דף קלט:</h2>
ועל ענין הולכת המת מעיר לעיר פרשתי אני המחבר ושאלתי מרבותי על מעשה שנעשה באחד שהתיר ביו"ט שני להוליך את המת מעיר לעיר אחרת ע"י היהודים והמת לא צוה ובעיר שמת בה הי' בית הקברות ולעיר שהוליכוהו שם לא נקברו אבותיו של מת ודבר זה נראה בעיני אפי' בחול אסור כי בזיון המת הוא וגם צער הוא [לו] שמטלטלים אותו מעיר לעיר צא ולמד ממת מצוה דאמור רבנן דקנה מקומו ואין בעל השדה יכול לעכב עליו מלקוברו בשדהו מפני שצער הוא לו שמטלטלים אותו ואינו נקבר מהרה במקום שמת וכאילו שופך דמים דכל המוליך את המת כאילו שופך דמים וכל שכן המוליך את המת ממקום שיש בה בית הקברות, כדתניא [מס' שמחו' פרק ד', הלכה ל"ד] אר"ע זו היה תחילת תשמישי לפני חכמי' השכמתי מצאתי הרוג א' והייתי מטפל בו ג' תחומי שבת עד שהבאתיו למקום הקבורה וקברתיו וכשבאתי לפני חכמים והרצתי דברים אמרו לי כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע כאלו היית שופך דם נקי פי' מפני שהיה לו לקוברו במקו' שנמצא כדתניא לעיל בסמוך [הלכה ל"ג] מצא אותו בין שדה בור לשדה ניר קוברו בשדה בור, ותניא [שם פי"ג ע"ש] אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מן בזוי למכובד ואצ"ל מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' מן המכובד לבזוי ערב לאדם שיונח אצל אבותיו וה(ו)א בחול מיתניא כדמוכח בשמחות הא למדת דאפילו אם היה כבודו של אותו המת באותה עיר יותר מעיר שמת בה אין מפנין אפילו את עצמות כל שכן שאין מוליכין אותו כשהוא שלם דאיכא בזיון טפי כדתניא [שם פרק י"ב] אר"א בר' צדוק כך אמר אבא בשעת מיתתו בני בתחילה קברוני בבקעה ולבסוף לקטו עצמי ותנו בדלוסקמא וכו' הא למדת שלא צוה להוליך עצמו אלא כשיהיה עצמות, וכל מת לענין [קברות] עירו כמת מצוה לענין מקומו. ואפי' את"ל שבחול מותר ביו"ט שני ודאי אסור דאמר רבא [ביצה ו', ע"א] מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין [מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל] ופי' בשאלתות דרב אחאי גאון דלא שרי רבא לאיעסוקי בו (עד כאן נכפל בח"א שו"ת סימן תשנ"ה) ישראל אפי' ביו"ט שני אלא היכא דלא שכיחא עכו"ם ואע"ג דבפ' תולין [קל"ט, ע"ב] גבי עובדא דהוי קמיה ר' יוחנן בבי כנישתא דמעון לא מוכח הכי מ"מ פרהסיא כי האי לא מבעיא ביו"ט שני דאסור אלא אפי' בחולו של מועד כדתניא בפ"ק דמועד קטן [ח', ע"ב] רשב"ג אומר אף מביא עצים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו ומעשה היה בצרפת שהוליכו מת ביום טוב שני אל עיר אחרת לקברו וכעס עליהם רבי' תם זצ"ל אף על גב שבאותה עיר לא היה בית הקברות שאמר שהיה להם לקוברו באותה העיר ולאחר יום טוב להוציאו ולהוליכו אל עיר אחרת. יצחק בר' משה נב"ה. על המת ביום טוב שני זכורני שלא היו רבותי נוחי נפש מניחים לישראל לחפור לו קבר אם לווהו מעיר לעיר צריכים כפרה ואם על יד שלוחם לא היתה שם אלא אמירה בתחומין דרבנן מיהו אין נכון לעשות כן משום דהוי כעין לועג לרש שעשו לו דבר שהיה אסור בו בחייו ותשיג אורחות חיים ושלום לנצח כחשקי שמחה בר שמואל. מאי דכתב מר שהתירו להוליך את המת ביו"ט שני מעיר לעיר, כל מה שכתבת נראה לי יפה כפתור ופרח, ואע"ג דאמור רבנן יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן הני מילי לצורך המת אבל שלא לצורך [המת] כולי האי לא שרו רבנן להקל ביו"ט שני ישעיה בר רבנא [מלי] זכור לטוב.
מה שפירשנו שאין להוליך את המת מעיר שיש בה בית הקברות לעיר אחרת הני מילי מחוצה לארץ לחו"ל אבל מחו"ל לארץ מוליכין אע"ג שיש ביה"ק במקום שמת כההיא דפ' שני דייני גזירות [קי"א, ע"א] (דתנא דבי) [דאמר] רב ענן כל הקבור בא"י כאלו קבור (אצל) [תחת] המזבח כתיב הכא מזבח אדמה וכתיב התם וכפר אדמתו עמו וכדמוכחא כל הני שמעתי דהתם דניצול מצער גלגול מחילות וכדאשכחן דאמוראים היו מוליכים ארונם לא"י. וזה שנוהגים לתת עפר ארץ ישראל בקבר מצאתי אני המחבר עיקרו בירושלמי פ"ט דמסכת כלאים [הלכה ג'] ובתנחומ' פרשת ויחי יעקב דמסיק התם [רבי בר] קריא ור' אלעזר הוו מטיילין (לאיסרטון) באיסטרון חזו ארונות שבאו מחו"ל א"ל רבי בר קריא לר' אלעזר מה הועילו אלו אני קורא בהם ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במותכם א"ל כיון שמגיעין לארץ ישראל ונוטלין גוש עפר ומניחין בארונן וכפר אדמתו עמו מיהו אין משם ראיה שיועיל לקבר שבחו"ל.
